תֵאוּר
ניתן להשיג זאת באמצעות מגוון מנגנונים, כולל מיקוד למסלולים ביוכימיים ספציפיים, מווסת תגובות חיסוניות, או הרג או עיכוב ישיר של גדילת פתוגנים. אחד השיקולים המרכזיים לטיפול תרופתי יעיל הוא הבנה מעמיקה של זן החי המסוים המטופל. למינים שונים עשויים להיות הבדלים אנטומיים, פיזיולוגיים ומטבוליים משמעותיים המשפיעים על ספיגת תרופות, הפצה, חילוף חומרים והפרשה. לדוגמה, ה-pH של מערכת העיכול, פעילות האנזים ותפקוד הכליות משתנים בין המינים, ומשפיעים על הפרמקוקינטיקה והיעילות של התרופה. בנוסף, גורמים כמו גיל ומין יכולים גם להשפיע על חילוף החומרים של התרופה, וייתכן שיהיה צורך להתאים את המינון או תדירות המינון. יתר על כן, יש להתחשב במחלה הספציפית המטופלת ובתהליך הפתולוגי הבסיסי שלה בעת בחירת תרופה מתאימה. האטיולוגיה, הפתוגנזה והביטויים הקליניים של המחלות משתנים. הבנת מנגנוני המחלה היא קריטית לבחירת תרופות המכוונות לפתוגנים ספציפיים או לטפל בתהליכים פתולוגיים ספציפיים. בנוסף, יש לשקול את שלב המחלה, חומרתה והיקף הנזק לרקמות כדי להבטיח התייחסות טיפולית מתאימה. גם הניסוח של תרופה, כולל צורת המינון שלה, ממלא תפקיד חשוב. צורות מינון שונות, כגון טבליות דרך הפה, תמיסות הזרקה או משחות מקומיות, הן בעלות זמינות ביולוגית ופרופילים פרמקוקינטיים שונים. יש לקחת בחשבון גורמים כמו מסיסות התרופה, יציבות ונתיב מתן המיועד בעת בחירת צורת מינון מתאימה.
מינון ודרך מתן הם קריטיים להשגת אפקט טיפולי והימנעות מתופעות לוואי. יש לקבוע את המינון בהתאם לגורמים כגון מיני בעלי חיים, משקל גוף, גיל, חומרת המחלה ותכונות פרמקוקינטיות ופרמקודינמיות של התרופה. בנוסף, יש לבחור את דרך המתן בהתבסס על גורמים כמו תחילת הפעולה הרצויה, מאפייני ספיגת ופיזור התרופה ומצבו הפיזי של בעל החיים. לסיכום, השימוש בתרופות לטיפול במחלות בעלי חיים מצריך הבנה מקיפה של בעלי חיים, מחלות ותרופות. ידע זה כולל התחשבות בגורמים כגון מיני בעלי חיים, גיל, מין, סוג מחלה ופתולוגיה, צורת מינון, מינון ודרך מתן.
חבילה: כל חתיכה עם שקית פולי, 200 חתיכות עם קרטון יצוא.
